3 דברים שלא לימדו אותנו בבית הספר ואנחנו חייבים לדעת

מערכת החינוך נשארה פחות או יותר כמו שהיא עוד מהמאה הקודמת, לעומת זאת בעקבות התקדמות הטכנולוגיה העולם התקדם בקצב מסחרר. המצב הזה יצר פער חמור בין מה שנלמד בבית הספר למה שצריך בעולם האמתי – המורים בו לא מלמדים אותך איך להקים את גוגל או הפייסבוק הבא, או להקים עסק מצליח שישפר את חייהם של אנשים או אפילו להקים פרופיל מצליח ברשתות החברתיות.

הסיבה המאוד פשוטה היא, שהם לא יודעים ורובם המכריע לא עשה אף אחד מהדברים האלו בעצמו. אני למדתי ותחקרתי את עשרות האנשים שמובלים את העולם של היום, ואלו הם שלושה דברים שאנחנו חייבים לדעת ולא למדנו בבית הספר כי רוב המורים בעצמם לא יודעים אותם:

אם מישהו עשה את זה, זה אפשרי, אם עדיין לא עשו את זה, זה יכול להיות התפקיד שלך

אם מישהו עשה את זה, זה אומר שקיימת דרך להשיג את זה, מישהו עשה את המסלול הזה, רק תמצא את המסלול ואתה שם. אם זה עדיין לא נעשה, זה יכול להיות התפקיד שלך למצוא את המסלול ולפרוץ את הגבול הזה, כשתומס אדיסון המציא את המנורה אף אחד עדיין לא עשה את זאת, אך אחרי מעל 10,000 ניסיונות שלא עבדו הוא מצא את הדרך והמציא את המנורה.

הזמן שלך הוא הדבר הכי יקר שלך

זמן לעומת כסף הוא הדבר היחידי שאתה לא יכול לקבל ממנו יותר ממה שיש לך בכל יום, אתה תמיד יכול להרוויח יותר כסף או להגדיל את כמות הידע שלך, אך יש לך רק 24 שעות ביום ולא תוכל לקבל יותר מזה תמורת שום הון בעולם ולכן עלייך לנהל אותו ולהשקיע אותו בתבונה.

במערכת החינוך היום יש נטייה לזלזל בזמן של התלמידים ולשים שעות "חלון" ולהכריח תלמידים לשבת בשיעור גם אם הם יודעים את החומר, זה נובע מהסיבה הפשוטה שהרבה מורים וגורמים במערכת החינוך אינם משתמשים בזמן שלהם נכון בעצמם כי אף אחד לא לימד אותם את זה בבית הספר גם.

תבחר את המורים שלך

במאה שלנו, להבדיל מהמאה הקודמת, אנחנו מוצפים במידע וידע שיכולתנו להכיל את כולו שואפת לאפס. זאת אומרת שיש לנו את הזכות והחובה לבחור איזה ידע לקבל ומ-מי. במערכת החינוך בוחרים בשבילך את המורים, במציאות עלייך לבחור לעצמך את המורים ועלייך לעשות זאת בתבונה.

הדרך הטובה ביותר היא ללמוד מאנשים שהגיעו לאן שאתה רוצה להגיע בתחום שבו אתה לומד מהם. למשל, אם אתה רוצה לנסוע לטיול בטן-גב בתאילנד, אתה תשאל מישהו שעשה את זה ולא אדם שהיה בארץ כל חייו. אני לא אומר שאין סיכוי שהבחור שהיה בארץ כל חייו ידע לתת לך את ההכוונה הנכונה, פשוט הסיכוי שלמי שעשה טיול בטן-גב בתאילנד יהיה את ההכוונה שאתה צריך הרבה יותר גבוה ולכן עלייך לבחור ללמוד ממנו.

3 דרכים להתקבל לסביבת אנשים יותר טובים ממך

עוד בגיל 0 כשהייתי בגן, הגננת דבורה הייתה אומרת לנו את המשפט הידוע "אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה". אחר כך בבית ספר היסודי, אותו משפט חזר על עצמו כשהסתובבתי עם האנשים הלא נכונים והייתי נענש יחד איתם אפילו שבכלל לא עשיתי שום דבר. ברור שלא חשבתי ככה והתווכחתי ורבתי והרגשתי מגניב כמו ילד בכיתה ה' שמסתובב עם המקובלים, אבל בהמשך הבנתי שזה נכון.

אם נסתכל סביבנו נראה כמה אנחנו דומים לאנשים שאנחנו מסתובבים איתם. תסתכלו על זוגות וכמה שמיום ליום הם דומים יותר אחד לשני, תסתכלו על חבריכם הטובים ותראו כמה אתם דומים אחד לשני בצורת מחשבה, בפסיכולוגיה שלכם ואפילו בתחביבים שלכם. אתם בטח "מודים" לי כרגע על המידע השימושי שאנחנו דומים לחברים שלנו, אבל המידע הזה הוא באמת משמעותי כי מה שיפה בדבר הזה שהוא גם עובד בדיוק הפוך!

ברגע שאתה משפר את הסביבה סביבך אתה משפר את עצמך.
אם אתה רוצה לעלות לרמה הבאה בהכנסות שלך, תסתובב עם אנשי עסקים מצליחים.
אם אתה רוצה לעלות לרמה הבאה עם השמחה והרגשות שלך, תסתובב עם אנשים מאושרים ושמחים.
אם אתה רוצה לעלות לרמה הבאה בתקשורת שלך כדי שתוכל להכיר את הבחורה שמעניינת אותך או להתחבר עם המנהל שלך בעבודה, תסתובב עם אנשים שהיכולות תקשורת שלהם מדהימה ותראה איך מיד המצב שלך משתפר.

ברור שהכלי הזה לא אבסולוטי ולא תהפכו למיליונרים בגלל שיש לכם איזה חבר שהוא איש עסקים מצליח כי אתם בחברת הרבה אנשים ויש גם את המטען שאתם מביאים איתכם לסיפור, אבל ככל שתקיפו את עצמכם באנשים שהגיעו לאן שאתם רוצים להגיע אתם תראו שאתם חושבים ומזהים הזדמנויות ומאמצים אמונות יותר ויותר כמוהם, ועם "קצת" פעולה זה יהפוך לעניין של זמן עד שתשלימו את הפער ותקבלו תוצאות כמוהם.

כשהבנתי את העניין הזה שאלתי את עצמי כל הזמן, אני יודע שאם אסתובב עם האנשים האלה הם ירימו אותי למעלה איתם, אבל למה שהם יסכימו להסתובב איתי? ואחרי מחקר הגעתי לכמה מסקנות ודרכים לעשות את זה ולגרום לאנשים ב"רמה מעליי" לקבל אותי לסביבה שלהם.

לפני שאני נכנס ל"טכניקה" איך, חשוב להבין שהם בסה"כ הכל אנשים ובדיוק כמוני וכמוכם במי אנחנו בוטחים הכי הרבה? כמובן שבעצמנו. ברגע שהם יראו את עצמם בנו יהיה להם קל והם ישמחו להתחבר איתנו.

הדרך הראשונה להתחבר עם אנשים טובים מאיתנו היא למצוא את המכנה המשותף בינינו ולתקשר עליו, לתת לו מקום ולהתחבר דרכו. זה יכול להיות קבוצת כדורגל אהובה, דעה פוליטית או אפילו עיר מגורים ותחביבים. ככל שתמצאו לכם יותר מכנים משותפים כאלה, יהיה יותר קל ליצור חברות.

הדרך השנייה היא למצוא דברים אצלכם שאתם יותר טובים מהם בהם, שהם ירצו להסתובב אתכם כדי ללמוד מכם. למשל, אם יש לך תקשורת מדהימה ובטחון עצמי גבוה אבל אתה מרושש ואתה לא מבין כלום בעסקים, והחנון חסר הביטחון שהיה איתך כל התיכון הוא איש עסקים תותח, הוא ישמח להסתובב איתך כדי להעלות את הביטחון שלו ולשפר את התקשורת שלו ואתם איתו כדי ללמוד להצליח בעסקים.

הדרך השלישית היא פשוט ללמוד אותם, לקרוא את הספרים שלהם, ללכת להרצאות שלהם, ללמוד את האוטוביוגרפיות שלהם להסתובב עם אנשים שמסתובבים איתם. כמו שאמרנו הם סה"כ הכל אנשים, הם בוטחים הכי הרבה באנשים כמוהם, וברגע שתלמדו איך הם חושבים ואיך הם פועלים ומה הם עושים תתחברו אליהם מאוד בקלות.

עכשיו כשאתם מצוידים בכל זה צאו לדרך, תשפרו את הסביבה שלכם, תתחברו, תעזרו ותעלו ל"רמה הבאה".

ככה תשרוד פסטיבל רוק קשוח באנגליה

אז החלטת להגשים חלום, תפסת לך שותף או שותפה, מצאת פסטיבל, הזמנת טיסות, ארגנת אוהל "עמיד" למים מאיזה דודה או מ-אימא, דחפת את השק"ש למזוודה יחד עם איזה כמה בגדים מטען וכמה דברים נוספים, חיכית בציפייה במשך כמה שבועות או חודשים.

בפוסט הזה אני הולך לחלוק את הדגשים החשובים ביותר להישרדות שהיו לי מהמסע שלי לפסטיבל "Download" באנגליה ב-10-12/6/2016 וכנראה שאענה לך על כמה שאלות על הדרך:

1. אוכל ואלכוהול – כצפוי, האוכל בסופרמרקט בווילג' הוא יקר. מה שלא צפוי הוא שהמבחר שם מצומצם ממש ולכן אני ממש ממליץ, אפילו שזה קצת לא נוח להיסחב עם זה, תקנה אספקת אוכל בסופרמרקט רגיל לפני הפסטיבל, כנ"ל ובעיקר לגבי אלכוהול. אין שם יותר מידי זמן פנוי כדי לבשל אז קחו בעיקר דברים יבשים, וקנו ארוחה מבושלת פעם או פעמיים ביום באחד הדוכנים, אחלה אוכל ואני חושב שזה אפילו חלק מהחוויה

2. ציוד – כן גם אני חשבתי שהאוהל מהבית יתאים ו"אז מה אם יש לו רק שכבה אחת , אני אקח עוד שקש ויהיה בסדר", אז לא, הוא קרס ואחרי ניסיונות וכספים שהשקענו בלנסות להציל אותו, פשוט קנינו חדש – מסקנה – אוהל שני שכבות,עמיד לגשם ,צפיפות של 3000 לפחות, מעבר לזה שקשים ומזרני שטח אפשר להביא מהבית או אפשר לקנות שם, המחירים יחסית סבירים, 8-12 פאונד ליחידה.בנוגע לשאר הציוד החשוב (דרכון, פלאפון וכו') מומלץ ביותר לשכור לוקר, זה מאוד נוח ונותן לך ראש שקט.

3. בגדים –  אני יודע, אנגליה היא בסה"כ 4-5 שעות טיסה מכאן שזה דיי קרוב אבל במזג האוויר הם נמצאים שנות אור מאיתנו, יש להם מלא גשם ועננים והשמיים שם אפורים לעתים קרובות ביותר מה שמוביל לבריכות של בוץ לכל אורך הפסטיבל, מהקמפים ועד הארינה ולכן חשוב קודם כל לקחת בגדים שתרגיש בנוח להשאיר שם, להביא מגפיים גבוהות וחסינות למים כמו של חקלאים (עלה לנו 70 שקל) ולא להסתובב בפסטיבל עם הטימברלנד או נעלי הטיולים (הם יהרסו עוד ביום הראשון כנראה) ומעל הכל בגדים *אטומים* למים לשים מעל הבגדים הרגילים. הופעות במבול זה דבר לגמרי בשגרה שם ועלייך להיות מוכן לכך.

4. חיי לילה ודברים שחייב לעשות –  בלילה הקאמפ מלא בדברים מגניבים, ממסיבות וברים מגניבים ועד לדוכנים התמסטלות מחמצן או לרכבת הרים, קחו לכם זמן ותהנו מכל הדבר הזה. במהלך היום בארינה יש את הביתן החתמות שזו חוויה בפני עצמה להיות בו ואת הדוכני אוכל המיוחדים או הזירת היאבקות, קחו את הזמנים בין ההופעות להנות לחוות את כל אלו.
נ.ב: יש שם דוכן שמשלם לכם חצי שקל על כל כוס בירה ריקה שאספתם ואפשר לעשות ככה ממש אחלה כסף על הדרך כשאתם מסתובבים בארינה.

5. פערי תרבות – קחו יוזמה, תיזמו תקשורות, בריטים הרבה פעמים יכולים לשמור על פוקר פייס אפילו שהם ממש רוצים לדבר איתכם, בניגוד לארץ, יש שם "מושפיטים", "וול אוף דף" ואנשים שעושים קראוד סרפינג על ימין ועל שמאל, תהנו מזה.

6. חסרי קטגוריה – חפשו בפייסבוק קבוצות שקשורות לפסטיבל, זו דרך נהדרת להכיר אנשים לפני.  בשביל לתפוס מקום טוב בקהל, פשוט תאגפו מהצד ותתחילו ללכת לעומק, לאנשים לא מפריע כשאתם לא "עוקפים" אותם.


לסיכום, כשמוכנים אליו כראוי, הפסטיבל הזה הוא אחד החווית הכי כיפיות שאפשר לעשות, תתכוננו כמו שצריך ולכו תעשו חיים בתקווה שנתראה שנה הבאה.

 

3 הדברים שחייבים להשתנות במערכת החינוך בכדי להתאים למאה ה21

"בית הספר לא בנוי ליזמים, הוא בנוי לפועלים, מלמדים אותך לשחק בתוך הקווים" גארי ויינרצ'וק

זו בדיוק הסיבה שאני חושב שמערכת החינוך חייבת לשנות שלושה דברים עיקריים ומשמעותיים ובמיידי כדי להתאים את עצמה לעולם החדש של המאה ה-21, שבאיזו עמדה שלא תסתכלו על זה, גם הפועלים היום צריכים להיות יזמים תוך ארגוניים כדי להתקדם באמת.

הדבר הראשון הוא שבית הספר חייב להתקצר. אין שום סיבה הגיונית שבעולם של היום, כשאנחנו יכולים להשיג כל פיסת מידע כמעט הישר מהפלאפון שבכיס שלנו, שמגיל 6-7 עד גיל 18-19 (תלוי באיזה מדינה) נצטרך לשבת בכיתה ולספוג חומר ואז להמשיך בזריזות ללמוד באוניברסיטה בין 3 ל7 שנים בממוצע במקום לצאת החוצה ולפחות להתחיל לתת הערך שלנו לעולם.

אני יודע, יש כאלה שיגידו שחייבים ללמוד בגילאים האלו וכמה שיותר כי זה הגילאים שאנשים באמת לומדים אבל זה בולשיט, למידה, וגם עשייה, זה עניין של הרגל והוא צריך להיות משהו יום יומי ולא עניין תקופתי של כמה שנים פה וכמה שנים שם.

זה מוביל אותי לעניין השני. הפוקוס חייב להשתנות מלימוד חומר, ללימוד דרכי החשיבה ודרכי איתור ובחירת המידע שנחוץ לך למה שאתה עושה. היום יש בבית ספר עשרות שעות כל שבוע של לימודי היסטוריה וספרות ולשון ותנך והלאה והלאה, אבל לעומת זאת ליחידים בלבד יש תוכניות כמו יזמים צעירים או יוניסטרים, וגם זה, רק בשנים מסויימות ואין מספיק לכולם.

הדבר השלישי, ואולי החשוב ביותר, הוא שבית הספר צריך להטמיע את ההרגל של לבחור מה אתה רוצה. היום המון צעירים לא יודעים מה הם רוצים לעשות עם עצמם אז הם הולכים ללמוד איזה נושא אקראי שנראה להם מעניין ולוקחים איזו עבודה זמנית שהופכת לקבועה ואז חתונה, ילדים ובום, עכשיו זה כבר לא כזה פשוט לשנות ולעשות את מה שהם באמת רוצים לעשות.

אחד הגורמים העיקריים לזה הוא זה שמכיתה א' מחנכים רבים מאיתנו לא להחליט. בבית ספר יסודי, לומדים הכל ואם ילד רוצה להתמקצע במקצוע מסויים המערכת לא בדיוק מאפשרת את זה, משם לחטיבה שגם שם כמעט כולם לומדים את אותו דבר בלי שאף אחד יעודד אותך להבין ולהחליט בשביל מה אתה לומד את זה ומה תעשה עם המידע הזה כשתסיים ללמוד וכמובן שגם כשאתה מגיע לתיכון, אמנם אפשרי לבחור מגמה ולהחליט על שני מקצועות הגברה אבל גם שם ברוב הדברים זכות הבחירה של שואפת לאפס.

המבנה הזה מרגיל רבים מהצעירים של היום פשוט לא להחליט ושמישהו יחליט בשבילם ואז בום, בגיל 20-23, כשאתה ניגש ללמוד, אתה מתקשה מאוד לבחור כי 23 שנה בחרו כמעט הכל בשבילך.

אז אני מקווה שבכמה עשורים הקרובים אני או חבריי או שותפיי או אנשים טובים אחרים בעולם שמבינים את הערך של הדברים האלו במערכת החינוך שלנו, נקצר את אורכה של מערכת החינוך וניתן לצעירים את המקום לקחת את עצמם קדימה, נעביר את הפוקוס מחומר יבש לחשיבה ונשנה את המבנה בצורה כזאת שתרגיל אותנו מהגיל הכי קטן לבחור ולהחליט מה אנחנו רוצים בצורה מושכלת בלי לדחות את ההחלטות ולשנות אותן מאוד מהר, ואני מעודד אותך להיות חלק מזה.

חמשת הביוגרפיות הטובות ביותר, שאם אתם לא יזמים כנראה שלא שמעתם עליהם.

יזמים זו חיה קצת מוזרה. רובנו מנסים ונכשלים, ואז שוב מנסים ונכשלים, ואז יש כאלו שיורדים מהסיפור ו"נכנסים למסלול" ויש כאלה שלא, אלא ממשיכים ומנסים, ואז מצליחים ולוקחים את פירות ההצלחה ועוברים למיזם הבא ומניעים את העולם קדימה גם כשאף אחד לא מאמין שזה אפשרי.

מתוך כמה מיליוני היזמים בעולם שמשנים אותו, יש רק מעטים שמשתפים את הסיפור שלהם כדי שמי שמוכן ללמוד, יוכל לדלג על הטעויות שהם עשו ויקבל השראה לצאת לדרך. כשאני נכנסתי ליזמות, התחלתי הרגל קריאה של לפחות חצי שעה ביום. בין הספרים שקראתי היו עשרות ביוגרפיות, ואלו הן חמשת הביוגרפיות שעוררו בי השראה והשפיעו עליי הכי הרבה.

1.Delivering Happiness – Tony HeishImage_1760
בספר הזה נתקלתי לגמרי בטעות, טוני בנה חברות בשווי מיליארדים, אבל הוא לא היזם הכי "מוכר" שיש ואת הספר שלו מצאתי באיזה דוכן ספרים של סטימצקי ב-25 שקלים ואחרי שקראתי את ההקדמה זה היה נשמע מעניין, אז קניתי.

הספר הזה הוא חצי אוטוביוגרפיה על הדרך מכלום, לאקזיט למייקרוסופט של 265M$ בגיל 26, לבנייה של זאפוס ומכירתה לאמזון תמורת B1.2$ עם כל האתגרים והמכשולים בדרך, וחצי ספר הדרכה עסקית תכלס, על איך לבנות תרבות ארגונית יוצאת דופן ולהפוך את העובדים והלקוחות שלך לבין המאושרים ביותר בעולם (זאפוס מדורגת בין מקומות העבודה הטובים ביותר בעולם והעסק בנוי על שירות לקוחות).

2.The Autobiography of Richard Branson1491_200
"אם ההר לא יבוא אל מוחמד, מוחמד יבוא אל ההר", זה ריצ'רד ברנסון. ריצ'רד הוא אחד המודלים לחיקוי הכי גדולים שלי, וכששואלים אותי לאן אני מכוון, ריצ'רד הוא אחת הדוגמאות הבולטות. ריצ'רד הוא דיסלקט שבגיל 17 עזב את בית הספר כדי להקים מגזין לסטונדטים. מפה לשם הוא שינה את תעשיית המוזיקה והטיסות והקים קרוב ל500 חברות כמעט בכל תחום שאפשר לחשוב עליו, וכל זה תוך שבירת שיאי ג'ינס הזויים והצלת יערות גשם וקידום יזמים ברחבי העולם.

3.(The Shoe Dog – Phill Knight (The Founder of Nike
הורד (2)
פיל נייט, אחת ההפתעות הכי גדולות שלי. כשקניתי את הספר הזה לא כל כך ידעתי למה לצפות, כי רוב היזמים שאני עוקב אחריהם עשו דברים שבמהות

שלהם
הם יוצאי דופן. ריצ'רד בנה מטוס שבקרוב מאוד ייקח אזרחים לחלל וטוני היה בין הראשונים להקים אתר מכירות אינטרנטי, אבל נייק בסה"כ מייצרים בגדים ונעלים, ותמיד היו חברות שמייצרות בגדים ונעליים. אז מעבר לזה שגיליתי שנייק התחילו מלמכור נעליים של אסיקס בארה"ב ושהשם נייק הגיע ברגע האחרון וכמעט קראו להם באיזה שם הזוי אחר, גיליתי את אחד מהסיפורים הכי מעוררי השראה שקראתי.

4.Total Recall – Arnold Schwarzeneggerהורד (1)
ארנולד שווצנגר, ארבע פעמים מר עולם,שבע מר אולימפיה, שחקן, משקיע נדל"ן ומושל מדינת קליפורניה. גילוי נאות, עוד לא סיימתי את הספר, אבל אני מכיר א
ת הסיפור ועוקב אחריו כבר תקופה ארוכה.

הבחור כנגד כל האמונות השליליות של הסביבה שלו, יצא לבדו לאמריקה ופשוט עשה את זה. הפך לאיש השרירי בעולם, וכשאמרו לו אתה גדול מידי כדי להיות שחקן, הוא יצר לעצמו קטגורית משחק משלו. וכשאמרו לו תהיה קודם ראש עיר לפני שהוא מתמודד על ראשות קליפורניה, אמר להם בסדר גמור ולקח את הבחירות פעמיים ושינה את קליפורניה.

5. Elon Musk – the entrepreneur that’s changes our Future – Ashley vansהורד
אילון מאסק, בדומה לריצ'רד, כששואלים אותי לאן אני מכוון, הוא אחד הראשונים שעולים. אם יש אדם שיודע להפוך חזונות ענקיים ובלתי אפשריים למ
ציאות זה הוא. הוא עזב את דרום אפריקה לארצות הברית והקים את דפי זהב האינטרנטי הראשון בארה"ב. הוא היה מתקלח בחדרי כושר ומקודד בלילה, בזמן שאחיו מתפעל את העסק ביום.הצליח, מכר, לקח את רוב הכסף והשקיע אותו בלהפוך את תעשיית הבנקאות. הקים את פייפאל, מכר אותה, לקח את הכסף והחליט לגמול את האנושות מדלק מאובנים ולקחת אותה למאדים, והקים את SpaceX, Tesla, SolarCity.האדם הראשון שהפך חברת מכוניות חשמליות לרווחית ומצליחה. הוריד את עלות השיגור לחלל ב90% והפך ליצרן ומתקין הלוחות הסולארים הגדול בארצות הברית וצפוי ב2023 לשלוח את המשלחת האנושית הראשונה למאדים.