ארכיון הקטגוריה: כללי

כשענקית מתרסקת: תובנות מסגירתם של 800 סניפי "Toys R Us" בארה"ב

 


ב1948, חוץ מישראל, כמה מיזמים נוספים קמו בעולם, בניהם: Toys R Us או בשמה הקודם – Children's Supermart

צ'ארלס לזרוס, יזם צעיר בן 25 שרק חזר ממלחמת העולם השנייה, הקים בעזרת כסף שחסך במהלך המלחמה חנות לרהיטי תינוקות בשם Children's Supermart בוושינגטון די. סי בתוך חנות חלפי האופניים של אביו.

לקוחותיו ביקשו ממנו למכור בחנות גם צעצועים לתינוקות, ואחר כך גם צעצועי ילדים. כעבור זמן קצר גילה את הפוטנציאל הכלכלי הטמון במכירת צעצועים והחל להתרכז רק באפיק זה.

בזמנו, כשהעולם עוד "ליקק את פצעיו" מהמלחמה, זו הייתה תחילתה של צמיחה כלכלית וכמות הצריכה בחנויות הלכה וגדלה.

הוא החל לשכפל ולהרחיב את רשת הצעצועים כמו פטריות אחרי הגשם. בשיאה לשנת 2018 הגיעה הרשת ל1500 סניפים, 30,000 עובדים, ומחזור מכירות עולמי של 11 מיליארד דולר.

"אחרי שאתה בונה את הסניף השני, זה הולך וניהיה קל יותר" צ׳ארלס, בתשדיר לערוץ הטלוויזיה המקומי.

Jacques M. Chenet/Corbis, via Getty Images

בחודשים האחרונים, אחרי קרוב ל70 שנה בשוק, Toys R Us יצאה במכירת חיסול בכל רחבי ארצות הברית וסגרה את כל 800 החנויות של ברחבי המדינה.

למה?

קל לי לדבר, ובכל זאת:

1. Toys R Us איבדו את ג׳ירפה שלהם –

מטאפורית, לא באמת, אבל הם הפכו יותר לדינוזאור מג'ירפה. 30,000 עובדים זה (לפי הערכות) יותר מפי שלוש מגודל חיל הים הישראלי. קשה מאוד להזיז ולהתאים גוף ענק שכזה. גופים גדולים כאלו, נוטים לצבור "הרבה שומן" – כפילויות תפקידים, בירוקרטיה ארגונית מעכבת, אנשים שמאיישים תפקידים שכבר לא מאוד רלוונטים וכן הלאה… בשלב מסויים, "השומנים" הללו יכולים לפגוע משמעותית בתחרותיות של הארגון מפני שהעלויות הללו מגולגלות לצרכן.

2. Amazon, Walmart, Target

לכאורה, שלושה מתחרות "שוליות" שצעצועים הוא לא הביזנס העיקרי שלהן – הוא באמת לא, רק שככל שהן גדלו, הן החלו לנגוס בנתחים הולכים ורחבים משוק הצעצועים העולמי תוך שימוש במודלים העסקיים הייחודיים שלהם שהובילו לתשלום תקורות הרבה יותר נמוכות.

זה אפשר להם לשבור את מחירי השוק וToys R Us מאוד התקשו להתמודד עם המחירים החדשים שהשוק הציב.

3.הדוד סאם, או בעצם רייצ'ל מהבנק –
בהמשך לסיבה הקודמת, בשנת 1998 Walmart עברה את Toys R Us במכירות צעצועים. כתוצאה מכך, היא גיבשה תוכנית לשינוי כיוון שהובילה לכך שבשנת 2005 לאחר שצברה חוב של 6.6 מילארד דולר היא נרכשה ע"י Bain Capital, Kohlberg Kravis Roberts, Vornado Realty Trust ב1.3 מיליארד והפכה לחברה פרטית עם 5 מיליארד דולר בחובות. (ע"פ Bussiness Insider)

החוב היה כל כך גדול, שלפי המסמכים שהגישה לבית המשפט בפשיטת הרגל, אפילו עשור אחר כך היא עדיין המשיכה לשלם 400 מיליון דולר מהחוב שלה בכל שנה.
התשלומים הגבוהים הללו מנעו מהרשת לבצע את השינויים הנדרשים כדי להתחרות באמת מול הרשתות האחרות כמו התאמת החנות שלהם לעידן המסחר האינטרנטי או שיפור חווית השירות.

בסופו של דבר, למרות ש Toys R Us טענו מול בית המשפט שהסיבה לפשיטת הרגל היא הביצועים הירודים בעונת החגים הקודמת, אני נוטה להאמין שזה בגלל ש"הספינה שלהם" גדלה מידי, שרפה יותר מידי דלק על דברים שאינם חיוניים, ושהאוקיינוס בו הם שטו השתנה לחלוטין הרבה לפני שהם שמו לב והצליחו להזיז את ההגה.

אפשר ללמוד מהסיפור הזה הרבה על האתגרים שעוברים היום על תאגידי ענק כשקצב השקת המוצרים והשינויים מכפיל את עצמו מפעם לפעם והתאגיד חייב ללמוד להיות גמיש ופתוח יותר לשינויים הרבה לפני שמרגישים את זה במשכורות החודשיות לעובדים.

אין לי זמן. האמנם?

אני אפתח בקלישאה שלכולנו יש 24 שעות ביממה. כבני אדם אנחנו לא שווים כמעט בשום דבר; בכמות הכסף שיש לנו, כמות הקשרים, כמות ההזדמנויות, צבע העור או צבע העיניים, גם לא אמא ואבא שלנו או היכולת השכלית שלנו לפתור משוואה ריבועית מסובכת. הדבר, שאולי היחיד, שכן שווה בנינו, הוא שלכולנו בלי יוצא מן הכלל (חוץ מאלו שנולדו ומתו באותו יום), מברק אובמה למנקה של רחוב אלנבי, יש 24 שעות ביממה.

זה אומר דבר אחד, מחסור בזמן הוא אף פעם לא הבעיה האמיתית, וזה בדרך כלל מתחלק בתכלס לשני דברים:

  1. המשימה נמצאת מחוץ לאזור נוחות שלנו

כשהייתי קטן בבית ספר, כשהמורה הייתה מלמדת חומר בצורה שאני לא לגמרי מבין, לא "היה לי זמן" בשביל שיעורי הבית שלה. בימים שכן "היה לי זמן" לעשות את שיעורי הבית שלה, הייתי נזכר שאני חייב לסדר את החדר, לסדר את השולחן ולעשות אימון ג'אגלינג בעפרונות חודים (האחד-שניים שאיכשהו נשארו לי בקלמר). היה לי זמן להכל חוץ מזמן לעשות שיעורי בית. בסוף כשישבתי באמת לעשות אותם, באמת לא היה לי זמן ונגררתי עד אמצע הלילה או שלא הספקתי לעשות אותם.

הבעיה כאן לא הייתה בעיה של זמן, היא הייתה בעיה של נוחות. לא הבנתי את החומר ולא היה לי נוח להתמודד עם זה, זה כואב להתמודד עם זה, לא עשיתי את זה בכוונה, החוכמה היא להסתכל לאמת בעיניים ולראות את הדברים כמו שהם.

במקרה הזה לא ידעתי החומר, במקרה אחר זה יכול להיות פחד מתגובה של בן אדם, יכול להיות שהוא חשוב לנו ואנחנו מפחדים לפגוע בו (קורה הרבה במערכות יחסים) ויכול להיות שאנחנו מפחדים לקבל דחייה ולהיפגע.

 

 

  1. המשימה לא חשובה לנו מספיק

כשמשהו חשוב מספיק מוצאים לו את הזמן. זה לא אומר שמשהו אחר לא חשוב, זה פשוט לא חשוב מספיק.

לצורך העניין, מאוד חשוב לי לעשות משהו בנוגע לרצח בסוריה, אבל זה לא חשוב לי מספיק, אז אני אשקיע את הזמן הזה בחברה שלי או בלעשות לייקים לפוסטים בפייסבוק. אני לא אומר אם זה נכון או לא נכון, אבל אם הנושא הזה היה לי חשוב מספיק, הייתי מוותר על שעה של פייסבוק ושעה עם החברה ועושה משהו בנוגע לזה.

עכשיו עם כל זה, יש לנו כל כך הרבה דברים חשובים לעשות עם הזמן שלנו, ואנחנו חייבים לבחור, איך בכל זאת אפשר למקסם אותו?

פשוט לנהל אותו. הפוסט הזה קצר מידי בכדי שאכנס לטכניקות והשיטות שאני משתמש בהן, אבל התחלה מעולה תיהיה לקחת עשר דקות בבוקר ובלילה לתכנן את היום שלכם ולייצר לעצמכם קו מנחה למהלך היום. כל כך הרבה אנשים לא מוכנים להשקיע 20 דקות ביום כי "אין להם זמן לזה". ברור שאין לך זמן, אתה לא מנהל אותו אז הוא בורח לפייסבוק ולקנדי קראש ולראות סטורי של אנשים באינסטגרם (כן זה בסדר גם לעשות את זה, ואפילו חשוב להקדיש זמן גם לזה, פשוט לא על חשבון הדברים שבאמת חשובים לך).

זמן הוא המשאב היקר ביותר שיש לנו, הוא היחיד שאין לנו יכולת לקבל עוד ממנו בצורה כזו או אחרת, אבל הוא תמיד שם, ובאותה כמות. אז בואו נשתמש בו בתבונה, נשקיע את הזמן שנדרש כדי לנהל אותו, ונהיה אמיתיים. אם זה חשוב אנחנו נמצא את הזמן להשקיע על זה ואם לא, אז זה עניין של פריוריטי, לא זמן.

7 סיבות למה שווה לכן לצאת עם יזם

לצאת עם יזם זו לא משימה שכל אחת יכולה להתמודד איתה. את תהיי חייבת לשתף פעולה עם ההרגלים המוזרים שלנו, לוח זמנים משוגע, ההערכה מאוד גבוהה לזמן שלנו, ותמיד נהיה להוטים לספר לך מה אנחנו עושים ונצפה ממך לרצות להקשיב. אבל אם את בן אדם שאוהב לגלות עולמות חדשים, לעשות דברים יוצאי דופן ולדעת לפני כולם לאן העולם הולך, את תמצאי מערכת יחסים נורא מרגשת.

הנה שבע סיבות למה שווה לך לצאת עם יזם:

1. יזמים חיים את החיים בגדול – 
אנחנו רואים את העולם הזה כגן שעשועים אחד גדול, אנחנו ננסה לעלות על כל הנדנדות בפארק, להקים בו דוכן גלידה, להתרחב לכמה מדינות ולהביא את הנשיא להצטלם בו, משעמם לא יהיה לך.

2. יזמים רואים דברים בהיגיון –
נכון, היגיון זה הרבה פעמים עניין של נקודת מבט, אבל תמיד יהיה היגיון כל שהוא מאחורי הדברים שאנחנו עושים. וכשאין הגיון, יהיה מאוד קל להזיז אותנו משם. וכשיש בעיות, נוכל פשוט לדבר בהיגיון ולפתור אותן, לפחות ברוב המקרים.

3. יזמים הם אנשים מאוד מעניינים, ומאוד מעוניינים –
אנחנו אף פעם לא סיימנו ללמוד, אפילו כשהנושא לא קשור לתחום שלנו, אנחנו סקרנים באופן טבעי. אנחנו נשאל מיליון שאלות כדי להיות חכמים יותר ויעלו לנו מלא רעיונות מגניבים לדברים שאפשר לעשות עם זה. כשאת יוצאת עם יזם את יוצאת עם מישהו שיודע המון על המון דברים ועם כזה שכל הזמן יאתגר אותך להמשיך ללמוד ולהתפתח.

4. יזמים אמתיים הם אנשי ביצוע –
אנחנו אוהבים לראות את הדברים שאנחנו מדברים עליהם הופכים למציאות, ומאוד חשוב לנו שיסמכו עלינו ועל המילה שלנו. אז כשנבטיח לך שנשכור סירה ונצא לאיים של יוון או שנטוס להתנדב בבית יתומים באפריקה, סיכוי מאוד סביר שזה יקרה.

5. יזמים לא אוהבים להתבכיין ולהתלונן ולא אוהבים בכיינים בסביבה שלהם – 
כן, זה בהחלט יהיה מאתגר אם את מסוג האנשים האלו שאוהבים להתלונן, אבל אם את לא, זכית לבן זוג שלא יתבכיין, גם לא על המצב החרא במדינה וזה שהמסים גבוהים. הבחור שלך יעבוד קשה, ימצא דרך להכניס כסף ובמקום להתלונן שהוא עושה יותר מידי כלים, הוא פשוט יביא עוזרת.

יזמים יודעים שלשוק ממש לא אכפת מהבעיות שלך, של הממשלה או של החלב המקולקל ששתית בבוקר, לשוק אכפת מהמוצר שלך ואתה צריך לספק את הסחורה. ולכן, מנתבים את האנרגיה שלהם למציאת פתרונות.

6. יזמים נוטים להיות מאוד סלקטיבים לגבי הסביבה שלהם – 
זוכרת את הפתגם הנדוש הזה מהילדות "אמור לי מה הם חברייך ואומר לך מי אתה"? אז אנחנו לוקחים אותו מאוד ברצינות. את תראי אותנו מקיפים את עצמנו באנשים הכי מעניינים, הכי חריפים, אלו שקובעים במעשים איך העולם הולך להיראות בעתיד ובהווה.

7. יזמים הם אנשים מאוד מאתגרים, בצד הטוב של המשוואה –
אנחנו נאתגר אתכן יום אחרי יום להגיע לקצה שלכן ולהרחיב את הגבולות שלכן, נאתגר אתכן לעשות את השיחה ההיא שלא נוח לעשות, להתחיל את העסק הזה שתמיד רצית לפתוח, או להגשים את החלום שיש לך מאז גיל 12 – מסיבת תה עם ביונסה. טוב נו, לא בהכרח מסיבת תה, אבל לטוס להופעה שלה תהיה התחלה טובה.

אז אם כל החיים אמרו לך לצאת עם טייס, רופא או מהנדס עם עבודה מסודרת, יכול להיות מאוד שיזם הוא בכלל הטייפ שלך.

*הפוסט נכתב בלשון זכר אך מיועד לשני המינים
*כן, יש כמה יזמים שהם לא 100% כאלו.
*הכותב הינו רווק

// אורי סער

איך למצוא מישהו שמכיר מישהו, שמכיר מישהו, שמכיר את מי שאתם מחפשים?

בעולם של היום יש 195 מדינות ובתוכם 7.4 מיליארד בני אדם. הרבה פעמים אנחנו מחפשים היכרות עם אדם אחד ספציפי, לפעמים אנחנו יודעים את השם שלו, לפעמים את התפקיד או שם החברה או הקבוצה שלו ולפעמים אין לנו אף מידע.

החיפוש אחר אותו אדם יכול להיות בעקבות קשר שנותק, מכר וותיק, כוכב ילדות, מודל לחיקוי, או סתם כי יש לנו הצעה שמאוד יכולה לעניין אותו, כמו השקעה בסטארט-אפ או שיתוף פעולה בנוגע לנושא ששנינו תומכים בו.

הרבה אנשים פשוט יוותרו על השלב הזה בעקבות היציאה מאזור הנוחות, אך אם אתם כן מוכנים לצאת מאזור הנוחות ולהשתמש קצת בראש, אומר בזהירות שכל אנשי העולם פרוסים לפניכם.

אפתח בסיפור קצר ששינה לי את החיים:

לפני כמה עשרות שנים במדינת טקסס, שבארצות הברית, הייתה קבוצה של חמישה אנשי עסקים מאוד מצליחים. הם עשו מיליוני דולרים בכל חודש ואחד התחביבים שלהם היה ללכת לצוד יחד פעם בכמה חודשים.

בכל פעם שהם יצאו לצוד, ארבעה מהם היו רוכשים את רובה הצייד הטוב ביותר, משקפיים לראיית לילה, מדי הסוואה ואת כל הציוד הכי יוקרתי וטוב שניתן להשיג למשימה שכזו. בדרך כלל היו מצליחים לצוד איזה ארנב או צבי והיו מתלהבים ומרוצים מהתוצאות. ולמרות השלל "הזול", היו ממשיכים לצאת יחד לצייד פעם בכמה חודשים.

רק אחד מתוך החמישה לא קנה רובה צלפים מתקדם ולא משקפיים לראיית לילה והיה לוקח את האקדח הפשוט שהיה ברשותו. בזמן שחבריו לא צלחו כל כך במשימת הצייד, אותו אחד הצליח בכל פעם לצוד נמר. בהתחלה החברים שלו חשבו שזה מזל, אבל אחרי תקופה שהם צדים ארנב או צבי עם כל הציוד המתקדם שלהם והוא צד נמר עם אקדח, הם הרגישו מתוסכלים והיו חייבים לשאול אותו איך הוא עושה את זה?

התשובה של האיש הייתה מאוד פשוטה- בזמן שאתם התעסקתם בלקנות את הציוד הכי טוב כדי לצוד, אני התעסקתי בלמצוא איפה הנמר ישן.

אותו רעיון עובד גם כאן. על מנת שנוכל לבנות קשרים עם אנשים שאיננו מכירים, קודם כל עלינו לאתר את "הנמר" שלנו ואחר כך לבדוק היכן הוא ישן. דבר ראשון, מי הנמר? איפה הוא עובד? איפה הוא מתנדב? איפה עבד בעבר? ככל שתוכלו להשיג יותר מידע עדכני על האדם שאתם מחפשים, ככה סיכויי ההצלחה שלכם גדלים.

לאחר מכן, לוקחים את כל המידע ומתחילים להריץ חיפושים בכל רחבי הרשתות החברתיות.
תכנסו לראש שלו, אם אתם הייתם הוא, מה הייתם כותבים כשאתם מפרסמים תמונה? איזה האשטגים הייתם מפרסמים? אנשים הם אנשים בכל מקום ובכל עמדה. כמעט כולם משתמשים ברשתות חברתיות וכמו כן, רוצים להראות לחברים שלהם מה הם עושים בחיים.

כשמצאתם היכן הוא ישן, כלומר, את אחד מן הפרופילים שלו ברשתות החברתיות/אירוע שהוא הולך לדבר או להיות נוכח בו/קהילה או קבוצה שהוא חבר בה, עוברים לשלב התקיפה, ולא, לא צריך שום ציוד "מתקדם" בשביל זה.

נתחיל בפשטות. ראשית תראו אם יש לכם חברים משותפים. אם כן, דברו איתם ותבקשו מהם שיעשו ביניכם היכרות. אם לא, ניגש לפלאן בי. הסתכלו בפרופיל של אותו אדם. בדקו מי מגיב לו? למי הוא עונה? דברים של מי מחבריו הוא משתף? ברגע שניתן לאמת היכרות בניהם, בדקו אם יש לכם חברים משותפים עם האדם שמכיר אותו בפייסבוק, אם כן, אותו סיפור, אם לא, גם אותו סיפור, השמועה אומרת שזה יכול לקחת גג עד שישה מעגלים של אנשים.

ונגיד וזה לא עבד או שהוא לא נגיש ברשתות חברתיות, מה עושים אז? חוזרים לחפש מי יוביל אותנו לנמר. וכאן, אנחנו יכולים לחפש אנשים שנמצאים ברשתות חברתיות ואינם מפורסמים כמוהו וסבירות גבוהה שיש להם קשר ישיר אליו. זה יכול להיות הילדים שלו/גרושתו/בכירים בחברות שלו וככה הלאה.

זו עבודה סיזיפית ויכולה לקחת הרבה זמן, אבל בסופו של יום- זה עובד. כולנו אנשים, לכולנו יש משפחה וחברים וקבוצות שאנחנו שייכים אליהן וכשהעולם היום הוא כל כך גלובלי ואין באמת פרטיות, עם עבודה נכונה ומספיק תושייה אפשר להגיע לכולם, לפחות כמעט לכולם.

3 דברים שלא לימדו אותנו בבית הספר ואנחנו חייבים לדעת

מערכת החינוך נשארה פחות או יותר כמו שהיא עוד מהמאה הקודמת, לעומת זאת בעקבות התקדמות הטכנולוגיה העולם התקדם בקצב מסחרר. המצב הזה יצר פער חמור בין מה שנלמד בבית הספר למה שצריך בעולם האמתי – המורים בו לא מלמדים אותך איך להקים את גוגל או הפייסבוק הבא, או להקים עסק מצליח שישפר את חייהם של אנשים או אפילו להקים פרופיל מצליח ברשתות החברתיות.

הסיבה המאוד פשוטה היא, שהם לא יודעים ורובם המכריע לא עשה אף אחד מהדברים האלו בעצמו. אני למדתי ותחקרתי את עשרות האנשים שמובלים את העולם של היום, ואלו הם שלושה דברים שאנחנו חייבים לדעת ולא למדנו בבית הספר כי רוב המורים בעצמם לא יודעים אותם:

אם מישהו עשה את זה, זה אפשרי, אם עדיין לא עשו את זה, זה יכול להיות התפקיד שלך

אם מישהו עשה את זה, זה אומר שקיימת דרך להשיג את זה, מישהו עשה את המסלול הזה, רק תמצא את המסלול ואתה שם. אם זה עדיין לא נעשה, זה יכול להיות התפקיד שלך למצוא את המסלול ולפרוץ את הגבול הזה, כשתומס אדיסון המציא את המנורה אף אחד עדיין לא עשה את זאת, אך אחרי מעל 10,000 ניסיונות שלא עבדו הוא מצא את הדרך והמציא את המנורה.

הזמן שלך הוא הדבר הכי יקר שלך

זמן לעומת כסף הוא הדבר היחידי שאתה לא יכול לקבל ממנו יותר ממה שיש לך בכל יום, אתה תמיד יכול להרוויח יותר כסף או להגדיל את כמות הידע שלך, אך יש לך רק 24 שעות ביום ולא תוכל לקבל יותר מזה תמורת שום הון בעולם ולכן עלייך לנהל אותו ולהשקיע אותו בתבונה.

במערכת החינוך היום יש נטייה לזלזל בזמן של התלמידים ולשים שעות "חלון" ולהכריח תלמידים לשבת בשיעור גם אם הם יודעים את החומר, זה נובע מהסיבה הפשוטה שהרבה מורים וגורמים במערכת החינוך אינם משתמשים בזמן שלהם נכון בעצמם כי אף אחד לא לימד אותם את זה בבית הספר גם.

תבחר את המורים שלך

במאה שלנו, להבדיל מהמאה הקודמת, אנחנו מוצפים במידע וידע שיכולתנו להכיל את כולו שואפת לאפס. זאת אומרת שיש לנו את הזכות והחובה לבחור איזה ידע לקבל ומ-מי. במערכת החינוך בוחרים בשבילך את המורים, במציאות עלייך לבחור לעצמך את המורים ועלייך לעשות זאת בתבונה.

הדרך הטובה ביותר היא ללמוד מאנשים שהגיעו לאן שאתה רוצה להגיע בתחום שבו אתה לומד מהם. למשל, אם אתה רוצה לנסוע לטיול בטן-גב בתאילנד, אתה תשאל מישהו שעשה את זה ולא אדם שהיה בארץ כל חייו. אני לא אומר שאין סיכוי שהבחור שהיה בארץ כל חייו ידע לתת לך את ההכוונה הנכונה, פשוט הסיכוי שלמי שעשה טיול בטן-גב בתאילנד יהיה את ההכוונה שאתה צריך הרבה יותר גבוה ולכן עלייך לבחור ללמוד ממנו.

3 דרכים להתקבל לסביבת אנשים יותר טובים ממך

עוד בגיל 0 כשהייתי בגן, הגננת דבורה הייתה אומרת לנו את המשפט הידוע "אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה". אחר כך בבית ספר היסודי, אותו משפט חזר על עצמו כשהסתובבתי עם האנשים הלא נכונים והייתי נענש יחד איתם אפילו שבכלל לא עשיתי שום דבר. ברור שלא חשבתי ככה והתווכחתי ורבתי והרגשתי מגניב כמו ילד בכיתה ה' שמסתובב עם המקובלים, אבל בהמשך הבנתי שזה נכון.

אם נסתכל סביבנו נראה כמה אנחנו דומים לאנשים שאנחנו מסתובבים איתם. תסתכלו על זוגות וכמה שמיום ליום הם דומים יותר אחד לשני, תסתכלו על חבריכם הטובים ותראו כמה אתם דומים אחד לשני בצורת מחשבה, בפסיכולוגיה שלכם ואפילו בתחביבים שלכם. אתם בטח "מודים" לי כרגע על המידע השימושי שאנחנו דומים לחברים שלנו, אבל המידע הזה הוא באמת משמעותי כי מה שיפה בדבר הזה שהוא גם עובד בדיוק הפוך!

ברגע שאתה משפר את הסביבה סביבך אתה משפר את עצמך.
אם אתה רוצה לעלות לרמה הבאה בהכנסות שלך, תסתובב עם אנשי עסקים מצליחים.
אם אתה רוצה לעלות לרמה הבאה עם השמחה והרגשות שלך, תסתובב עם אנשים מאושרים ושמחים.
אם אתה רוצה לעלות לרמה הבאה בתקשורת שלך כדי שתוכל להכיר את הבחורה שמעניינת אותך או להתחבר עם המנהל שלך בעבודה, תסתובב עם אנשים שהיכולות תקשורת שלהם מדהימה ותראה איך מיד המצב שלך משתפר.

ברור שהכלי הזה לא אבסולוטי ולא תהפכו למיליונרים בגלל שיש לכם איזה חבר שהוא איש עסקים מצליח כי אתם בחברת הרבה אנשים ויש גם את המטען שאתם מביאים איתכם לסיפור, אבל ככל שתקיפו את עצמכם באנשים שהגיעו לאן שאתם רוצים להגיע אתם תראו שאתם חושבים ומזהים הזדמנויות ומאמצים אמונות יותר ויותר כמוהם, ועם "קצת" פעולה זה יהפוך לעניין של זמן עד שתשלימו את הפער ותקבלו תוצאות כמוהם.

כשהבנתי את העניין הזה שאלתי את עצמי כל הזמן, אני יודע שאם אסתובב עם האנשים האלה הם ירימו אותי למעלה איתם, אבל למה שהם יסכימו להסתובב איתי? ואחרי מחקר הגעתי לכמה מסקנות ודרכים לעשות את זה ולגרום לאנשים ב"רמה מעליי" לקבל אותי לסביבה שלהם.

לפני שאני נכנס ל"טכניקה" איך, חשוב להבין שהם בסה"כ הכל אנשים ובדיוק כמוני וכמוכם במי אנחנו בוטחים הכי הרבה? כמובן שבעצמנו. ברגע שהם יראו את עצמם בנו יהיה להם קל והם ישמחו להתחבר איתנו.

הדרך הראשונה להתחבר עם אנשים טובים מאיתנו היא למצוא את המכנה המשותף בינינו ולתקשר עליו, לתת לו מקום ולהתחבר דרכו. זה יכול להיות קבוצת כדורגל אהובה, דעה פוליטית או אפילו עיר מגורים ותחביבים. ככל שתמצאו לכם יותר מכנים משותפים כאלה, יהיה יותר קל ליצור חברות.

הדרך השנייה היא למצוא דברים אצלכם שאתם יותר טובים מהם בהם, שהם ירצו להסתובב אתכם כדי ללמוד מכם. למשל, אם יש לך תקשורת מדהימה ובטחון עצמי גבוה אבל אתה מרושש ואתה לא מבין כלום בעסקים, והחנון חסר הביטחון שהיה איתך כל התיכון הוא איש עסקים תותח, הוא ישמח להסתובב איתך כדי להעלות את הביטחון שלו ולשפר את התקשורת שלו ואתם איתו כדי ללמוד להצליח בעסקים.

הדרך השלישית היא פשוט ללמוד אותם, לקרוא את הספרים שלהם, ללכת להרצאות שלהם, ללמוד את האוטוביוגרפיות שלהם להסתובב עם אנשים שמסתובבים איתם. כמו שאמרנו הם סה"כ הכל אנשים, הם בוטחים הכי הרבה באנשים כמוהם, וברגע שתלמדו איך הם חושבים ואיך הם פועלים ומה הם עושים תתחברו אליהם מאוד בקלות.

עכשיו כשאתם מצוידים בכל זה צאו לדרך, תשפרו את הסביבה שלכם, תתחברו, תעזרו ותעלו ל"רמה הבאה".

ככה תשרוד פסטיבל רוק קשוח באנגליה

אז החלטת להגשים חלום, תפסת לך שותף או שותפה, מצאת פסטיבל, הזמנת טיסות, ארגנת אוהל "עמיד" למים מאיזה דודה או מ-אימא, דחפת את השק"ש למזוודה יחד עם איזה כמה בגדים מטען וכמה דברים נוספים, חיכית בציפייה במשך כמה שבועות או חודשים.

בפוסט הזה אני הולך לחלוק את הדגשים החשובים ביותר להישרדות שהיו לי מהמסע שלי לפסטיבל "Download" באנגליה ב-10-12/6/2016 וכנראה שאענה לך על כמה שאלות על הדרך:

1. אוכל ואלכוהול – כצפוי, האוכל בסופרמרקט בווילג' הוא יקר. מה שלא צפוי הוא שהמבחר שם מצומצם ממש ולכן אני ממש ממליץ, אפילו שזה קצת לא נוח להיסחב עם זה, תקנה אספקת אוכל בסופרמרקט רגיל לפני הפסטיבל, כנ"ל ובעיקר לגבי אלכוהול. אין שם יותר מידי זמן פנוי כדי לבשל אז קחו בעיקר דברים יבשים, וקנו ארוחה מבושלת פעם או פעמיים ביום באחד הדוכנים, אחלה אוכל ואני חושב שזה אפילו חלק מהחוויה

2. ציוד – כן גם אני חשבתי שהאוהל מהבית יתאים ו"אז מה אם יש לו רק שכבה אחת , אני אקח עוד שקש ויהיה בסדר", אז לא, הוא קרס ואחרי ניסיונות וכספים שהשקענו בלנסות להציל אותו, פשוט קנינו חדש – מסקנה – אוהל שני שכבות,עמיד לגשם ,צפיפות של 3000 לפחות, מעבר לזה שקשים ומזרני שטח אפשר להביא מהבית או אפשר לקנות שם, המחירים יחסית סבירים, 8-12 פאונד ליחידה.בנוגע לשאר הציוד החשוב (דרכון, פלאפון וכו') מומלץ ביותר לשכור לוקר, זה מאוד נוח ונותן לך ראש שקט.

3. בגדים –  אני יודע, אנגליה היא בסה"כ 4-5 שעות טיסה מכאן שזה דיי קרוב אבל במזג האוויר הם נמצאים שנות אור מאיתנו, יש להם מלא גשם ועננים והשמיים שם אפורים לעתים קרובות ביותר מה שמוביל לבריכות של בוץ לכל אורך הפסטיבל, מהקמפים ועד הארינה ולכן חשוב קודם כל לקחת בגדים שתרגיש בנוח להשאיר שם, להביא מגפיים גבוהות וחסינות למים כמו של חקלאים (עלה לנו 70 שקל) ולא להסתובב בפסטיבל עם הטימברלנד או נעלי הטיולים (הם יהרסו עוד ביום הראשון כנראה) ומעל הכל בגדים *אטומים* למים לשים מעל הבגדים הרגילים. הופעות במבול זה דבר לגמרי בשגרה שם ועלייך להיות מוכן לכך.

4. חיי לילה ודברים שחייב לעשות –  בלילה הקאמפ מלא בדברים מגניבים, ממסיבות וברים מגניבים ועד לדוכנים התמסטלות מחמצן או לרכבת הרים, קחו לכם זמן ותהנו מכל הדבר הזה. במהלך היום בארינה יש את הביתן החתמות שזו חוויה בפני עצמה להיות בו ואת הדוכני אוכל המיוחדים או הזירת היאבקות, קחו את הזמנים בין ההופעות להנות לחוות את כל אלו.
נ.ב: יש שם דוכן שמשלם לכם חצי שקל על כל כוס בירה ריקה שאספתם ואפשר לעשות ככה ממש אחלה כסף על הדרך כשאתם מסתובבים בארינה.

5. פערי תרבות – קחו יוזמה, תיזמו תקשורות, בריטים הרבה פעמים יכולים לשמור על פוקר פייס אפילו שהם ממש רוצים לדבר איתכם, בניגוד לארץ, יש שם "מושפיטים", "וול אוף דף" ואנשים שעושים קראוד סרפינג על ימין ועל שמאל, תהנו מזה.

6. חסרי קטגוריה – חפשו בפייסבוק קבוצות שקשורות לפסטיבל, זו דרך נהדרת להכיר אנשים לפני.  בשביל לתפוס מקום טוב בקהל, פשוט תאגפו מהצד ותתחילו ללכת לעומק, לאנשים לא מפריע כשאתם לא "עוקפים" אותם.


לסיכום, כשמוכנים אליו כראוי, הפסטיבל הזה הוא אחד החווית הכי כיפיות שאפשר לעשות, תתכוננו כמו שצריך ולכו תעשו חיים בתקווה שנתראה שנה הבאה.

 

3 הדברים שחייבים להשתנות במערכת החינוך בכדי להתאים למאה ה21

"בית הספר לא בנוי ליזמים, הוא בנוי לפועלים, מלמדים אותך לשחק בתוך הקווים" גארי ויינרצ'וק

זו בדיוק הסיבה שאני חושב שמערכת החינוך חייבת לשנות שלושה דברים עיקריים ומשמעותיים ובמיידי כדי להתאים את עצמה לעולם החדש של המאה ה-21, שבאיזו עמדה שלא תסתכלו על זה, גם הפועלים היום צריכים להיות יזמים תוך ארגוניים כדי להתקדם באמת.

הדבר הראשון הוא שבית הספר חייב להתקצר. אין שום סיבה הגיונית שבעולם של היום, כשאנחנו יכולים להשיג כל פיסת מידע כמעט הישר מהפלאפון שבכיס שלנו, שמגיל 6-7 עד גיל 18-19 (תלוי באיזה מדינה) נצטרך לשבת בכיתה ולספוג חומר ואז להמשיך בזריזות ללמוד באוניברסיטה בין 3 ל7 שנים בממוצע במקום לצאת החוצה ולפחות להתחיל לתת הערך שלנו לעולם.

אני יודע, יש כאלה שיגידו שחייבים ללמוד בגילאים האלו וכמה שיותר כי זה הגילאים שאנשים באמת לומדים אבל זה בולשיט, למידה, וגם עשייה, זה עניין של הרגל והוא צריך להיות משהו יום יומי ולא עניין תקופתי של כמה שנים פה וכמה שנים שם.

זה מוביל אותי לעניין השני. הפוקוס חייב להשתנות מלימוד חומר, ללימוד דרכי החשיבה ודרכי איתור ובחירת המידע שנחוץ לך למה שאתה עושה. היום יש בבית ספר עשרות שעות כל שבוע של לימודי היסטוריה וספרות ולשון ותנך והלאה והלאה, אבל לעומת זאת ליחידים בלבד יש תוכניות כמו יזמים צעירים או יוניסטרים, וגם זה, רק בשנים מסויימות ואין מספיק לכולם.

הדבר השלישי, ואולי החשוב ביותר, הוא שבית הספר צריך להטמיע את ההרגל של לבחור מה אתה רוצה. היום המון צעירים לא יודעים מה הם רוצים לעשות עם עצמם אז הם הולכים ללמוד איזה נושא אקראי שנראה להם מעניין ולוקחים איזו עבודה זמנית שהופכת לקבועה ואז חתונה, ילדים ובום, עכשיו זה כבר לא כזה פשוט לשנות ולעשות את מה שהם באמת רוצים לעשות.

אחד הגורמים העיקריים לזה הוא זה שמכיתה א' מחנכים רבים מאיתנו לא להחליט. בבית ספר יסודי, לומדים הכל ואם ילד רוצה להתמקצע במקצוע מסויים המערכת לא בדיוק מאפשרת את זה, משם לחטיבה שגם שם כמעט כולם לומדים את אותו דבר בלי שאף אחד יעודד אותך להבין ולהחליט בשביל מה אתה לומד את זה ומה תעשה עם המידע הזה כשתסיים ללמוד וכמובן שגם כשאתה מגיע לתיכון, אמנם אפשרי לבחור מגמה ולהחליט על שני מקצועות הגברה אבל גם שם ברוב הדברים זכות הבחירה של שואפת לאפס.

המבנה הזה מרגיל רבים מהצעירים של היום פשוט לא להחליט ושמישהו יחליט בשבילם ואז בום, בגיל 20-23, כשאתה ניגש ללמוד, אתה מתקשה מאוד לבחור כי 23 שנה בחרו כמעט הכל בשבילך.

אז אני מקווה שבכמה עשורים הקרובים אני או חבריי או שותפיי או אנשים טובים אחרים בעולם שמבינים את הערך של הדברים האלו במערכת החינוך שלנו, נקצר את אורכה של מערכת החינוך וניתן לצעירים את המקום לקחת את עצמם קדימה, נעביר את הפוקוס מחומר יבש לחשיבה ונשנה את המבנה בצורה כזאת שתרגיל אותנו מהגיל הכי קטן לבחור ולהחליט מה אנחנו רוצים בצורה מושכלת בלי לדחות את ההחלטות ולשנות אותן מאוד מהר, ואני מעודד אותך להיות חלק מזה.

חמשת הביוגרפיות הטובות ביותר, שאם אתם לא יזמים כנראה שלא שמעתם עליהם.

יזמים זו חיה קצת מוזרה. רובנו מנסים ונכשלים, ואז שוב מנסים ונכשלים, ואז יש כאלו שיורדים מהסיפור ו"נכנסים למסלול" ויש כאלה שלא, אלא ממשיכים ומנסים, ואז מצליחים ולוקחים את פירות ההצלחה ועוברים למיזם הבא ומניעים את העולם קדימה גם כשאף אחד לא מאמין שזה אפשרי.

מתוך כמה מיליוני היזמים בעולם שמשנים אותו, יש רק מעטים שמשתפים את הסיפור שלהם כדי שמי שמוכן ללמוד, יוכל לדלג על הטעויות שהם עשו ויקבל השראה לצאת לדרך. כשאני נכנסתי ליזמות, התחלתי הרגל קריאה של לפחות חצי שעה ביום. בין הספרים שקראתי היו עשרות ביוגרפיות, ואלו הן חמשת הביוגרפיות שעוררו בי השראה והשפיעו עליי הכי הרבה.

1.Delivering Happiness – Tony HeishImage_1760
בספר הזה נתקלתי לגמרי בטעות, טוני בנה חברות בשווי מיליארדים, אבל הוא לא היזם הכי "מוכר" שיש ואת הספר שלו מצאתי באיזה דוכן ספרים של סטימצקי ב-25 שקלים ואחרי שקראתי את ההקדמה זה היה נשמע מעניין, אז קניתי.

הספר הזה הוא חצי אוטוביוגרפיה על הדרך מכלום, לאקזיט למייקרוסופט של 265M$ בגיל 26, לבנייה של זאפוס ומכירתה לאמזון תמורת B1.2$ עם כל האתגרים והמכשולים בדרך, וחצי ספר הדרכה עסקית תכלס, על איך לבנות תרבות ארגונית יוצאת דופן ולהפוך את העובדים והלקוחות שלך לבין המאושרים ביותר בעולם (זאפוס מדורגת בין מקומות העבודה הטובים ביותר בעולם והעסק בנוי על שירות לקוחות).

2.The Autobiography of Richard Branson1491_200
"אם ההר לא יבוא אל מוחמד, מוחמד יבוא אל ההר", זה ריצ'רד ברנסון. ריצ'רד הוא אחד המודלים לחיקוי הכי גדולים שלי, וכששואלים אותי לאן אני מכוון, ריצ'רד הוא אחת הדוגמאות הבולטות. ריצ'רד הוא דיסלקט שבגיל 17 עזב את בית הספר כדי להקים מגזין לסטונדטים. מפה לשם הוא שינה את תעשיית המוזיקה והטיסות והקים קרוב ל500 חברות כמעט בכל תחום שאפשר לחשוב עליו, וכל זה תוך שבירת שיאי ג'ינס הזויים והצלת יערות גשם וקידום יזמים ברחבי העולם.

3.(The Shoe Dog – Phill Knight (The Founder of Nike
הורד (2)
פיל נייט, אחת ההפתעות הכי גדולות שלי. כשקניתי את הספר הזה לא כל כך ידעתי למה לצפות, כי רוב היזמים שאני עוקב אחריהם עשו דברים שבמהות

שלהם
הם יוצאי דופן. ריצ'רד בנה מטוס שבקרוב מאוד ייקח אזרחים לחלל וטוני היה בין הראשונים להקים אתר מכירות אינטרנטי, אבל נייק בסה"כ מייצרים בגדים ונעלים, ותמיד היו חברות שמייצרות בגדים ונעליים. אז מעבר לזה שגיליתי שנייק התחילו מלמכור נעליים של אסיקס בארה"ב ושהשם נייק הגיע ברגע האחרון וכמעט קראו להם באיזה שם הזוי אחר, גיליתי את אחד מהסיפורים הכי מעוררי השראה שקראתי.

4.Total Recall – Arnold Schwarzeneggerהורד (1)
ארנולד שווצנגר, ארבע פעמים מר עולם,שבע מר אולימפיה, שחקן, משקיע נדל"ן ומושל מדינת קליפורניה. גילוי נאות, עוד לא סיימתי את הספר, אבל אני מכיר א
ת הסיפור ועוקב אחריו כבר תקופה ארוכה.

הבחור כנגד כל האמונות השליליות של הסביבה שלו, יצא לבדו לאמריקה ופשוט עשה את זה. הפך לאיש השרירי בעולם, וכשאמרו לו אתה גדול מידי כדי להיות שחקן, הוא יצר לעצמו קטגורית משחק משלו. וכשאמרו לו תהיה קודם ראש עיר לפני שהוא מתמודד על ראשות קליפורניה, אמר להם בסדר גמור ולקח את הבחירות פעמיים ושינה את קליפורניה.

5. Elon Musk – the entrepreneur that’s changes our Future – Ashley vansהורד
אילון מאסק, בדומה לריצ'רד, כששואלים אותי לאן אני מכוון, הוא אחד הראשונים שעולים. אם יש אדם שיודע להפוך חזונות ענקיים ובלתי אפשריים למ
ציאות זה הוא. הוא עזב את דרום אפריקה לארצות הברית והקים את דפי זהב האינטרנטי הראשון בארה"ב. הוא היה מתקלח בחדרי כושר ומקודד בלילה, בזמן שאחיו מתפעל את העסק ביום.הצליח, מכר, לקח את רוב הכסף והשקיע אותו בלהפוך את תעשיית הבנקאות. הקים את פייפאל, מכר אותה, לקח את הכסף והחליט לגמול את האנושות מדלק מאובנים ולקחת אותה למאדים, והקים את SpaceX, Tesla, SolarCity.האדם הראשון שהפך חברת מכוניות חשמליות לרווחית ומצליחה. הוריד את עלות השיגור לחלל ב90% והפך ליצרן ומתקין הלוחות הסולארים הגדול בארצות הברית וצפוי ב2023 לשלוח את המשלחת האנושית הראשונה למאדים.